החלטה בתיק ע"מ 1310/10

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של יידוי אבנים, ונטען בו כי במספר רב של הזדמנויות, בתקופה שבין 2006 ועד סוף 2009, השתתף המשיב בהפרות סדר ויידה אבנים לעבר רכבים של כוחות הביטחון באזור ביר זית. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והורה על שחרורו לחלופת מעצר, בהפקדה כספית ובערבות צד ג', ובתנאים נוספים שקבע. על כך הערר, כאשר לטענת התביעה קיימות ראיות לכאורה וקיימת גם עילת מעצר מובהקת של מסוכנות, ולכן עותרת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ואילו הסנגור טוען כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 2 מוסר באמרתו מיום 17/02/10 כי הגיע לגדה בשנת 2006 ונכח בהפרות סדר רבות שכללו זריקות אבנים לעבר ג'יפים צבאיים בביר זית, וכי המשיב השתתף בהפרות סדר אלו ביחד עם עד תביעה 3. העד זיהה את המשיב בשם מרובע (עמ' 2 שורה 46), וציין כי הפעם האחרונה שראה אותו נוטל חלק בהפרות סדר הייתה "בחודש 11 או 12 בשנת 2009" (עמ' 4 שורות 86-92). עד תביעה 3 מאשר באמרתו מיום 17/02/10 פרטים שונים שמזכיר עד תביעה 2 באמרתו, ובכלל זה השתתפות ביידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון בכמה הזדמנויות במהלך שנת 2008 ביחד עם אחרים שלא כולם מוכרים לו.

מדובר אפוא בעדות מפלילה שיש לה גם חיזוק ראייתי, ודי בתשתית ראייתית זו, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירה שבה הואשם. לפיכך, אין מנוס מהמסקנה כי יש ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב. אכן, מדובר בראיות לכאורה בלבד, אולם הלכה פסוקה היא שדי בהן כדי להצדיק את מעצרו של מי שקיימת בעניינו עילת מעצר. לכן, טענותיו של הסנגור אודות אמינותו של העד המפליל, מקומן בהליך העיקרי בפני הערכאה הדיונית, ואין בהן כדי לפגוע בעוצמת הראיות במידה שיש בה כדי להצדיק את שחרורו של המשיב ממעצר.

אשר לעילה, אין ספק כי יידוי אבנים ביחד עם אחרים בכמה הזדמנויות, יש בו כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות שבדרך כלל לא ניתן לתת לה מענה ראוי בחלופת מעצר, ולא מצאתי סיבה מדוע יש לסטות מהלכה זו בנסיבות שלפנינו. גם אינני סבור שיש לשקול בשלב זה של המשפט את האפשרות להתמשכות הליכים, כטענת הסנגור. מדובר בתיק פשוט, עם מספר מצומצם מאוד של עדים, וגם אם התיק יתנהל בהוכחות, הוא צפוי להסתיים בתוך פרק זמן קצר יחסית. בכל מקרה אם ההליכים אכן יימשכו יתר על המידה, פתוחה הדרך לפנות בבקשה לעיון חוזר במעצר.

סוף דבר, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר, התוצאה היא כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. הערר מתקבל אפוא, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים. נוכח מעצרו של המשיב, ראוי לשקול את האפשרות להקדים את מועד ההקראה בעניינו, ולכן יועבר עותק מההחלטה לנשיא של בימ"ש קמא להמשך טיפולו בעניין זה.

ניתנה היום, 10 במרץ 2010, כ"ד באדר התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: